החלטה בתיק ת"א 49500-10-10

1.                  לפניי בקשה למחיקת התביעה על הסף שהוגשה ע"י המבקשות, הנתבעות 1 ו-2 ,  מחמת היעדר בקשה לפיצול סעדים ומעשה בית דין בגין הליך ופסק שניתן בהליכים קודמים שהתבררו ביניהם. בנוסף, טענו המבקשות להתיישנות ולהיות התביעה קנטרנית.

2.                  לעניין פיצול סעדים טוענות המבקשות, כי עילות התביעה והסעדים הנדרשים זהים בתובענה זו לסעדים ולעילות שנדרשו בהליכים קודמים שהתקיימו בעניינם: במסגרת ת.א. 2435/98 שהוגש בבית משפט השלום ברמלה (נספח א' לכתב ההגנה) וכן במסגרת הליך שהתברר בבית הדין לענייני ממונות גזית שליד ישיבת שעלבים. בנסיבות אלו, משלא הוגשה בקשה לפיצול סעדים במסגרת ההליכים הקודמים, אין לגרור אותן לטענתן, לדיון בתובענה זו של המשיבים 1 ו- 2 , בגין אותן עילות וסעדים שנידונו כבר.  המבקשות הלינו כנגד הימנעותם של המשיבים מאיזכור ההליכים הקודמים בכתב התביעה, בחוסר תום לב. זאת ועוד, המשיבים 1 ו- 2 מנועים ומושתקים מלהעלות טענות בכל הנוגע למצבו ואיכותו של הבית נשוא התביעה, הואיל ונקבעו כבר במסגרת ת.א 2435/98 , ממצאים אופרטיביים וניתן פסק דין לטובת המבקשת 1 בדחיית הטענות כנגדה. לפיכך, קיים מעשה בית דין שלא ניתן להתכחש לו.

3.                  בנוסף לכך טענו המבקשות כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, מאחר שבניית הבית הושלמה כבר בשנת 1994 קרי: לפני 16 שנים ועילת התביעה, התיישנה.    יש לתת גם את הדעת לכך, שהמשיבים 1 ו- 2 , הם בלבד הגישו תביעה כנגד המבקשת 1 למרות שנבנו 400 יחידות דיור ואף שתביעתם הקודמת נדחתה, באופן המלמד על היות התביעה קנטרנית.

4.                  המשיבים 1 ו-2 (להלן-"המשיבים") טוענים כי עניינה של התביעה בליקויי בנייה  חמורים ומתמשכים, המחייבים את הריסתו ובנייתו מחדש של הבית. הבית, נבנה על מגרש שנרכש מהמבקשת 1, שהיא גם היוזמת של הקמת השכונה כולה בה מצוי הבית ואילו המבקשת 2 פעלה מטעמה, כזרוע ארוכה שלה. תפקידם של המבקשות מהותי ובלעדי בפיקוח על הקבלן , הנתבע 3, בבחינת אופי ומהות הבניה ובכך הן כשלו . לעניין מניעות והתיישנות טענו המשיבים כי הגם שמדובר באותו בית ואותם בעלי דין, אין מניעות הואיל ועסקינן בעילות תביעה שונות. כתב התביעה בת.א. 2435/98 8 כלל עילות תביעה בגין ליקויי בניה, אשר אינם קשורים כלל ליסודות הבית והטענות כנגד  המבקשת 1 , נגעו באותו הליך לשאלת ערבויות ביצוע שהוחזקו אצלה מטעם הקבלן, שלא הועברו למשיבים למימוש. הואיל והליקוי ביסודות, לא היה בידיעתם במועד הגשת התביעה הקודמת, לא היה מקום להגיש בקשה לפיצול סעדים שכן לא היה ניתן אז לתבוע בגין ליקוי זה, שהתגלה מאוחר יותר. בדומה לכך, אין לטעון לקיומו של מעשה בית דין הואיל ולא נדונה כלל שאלת אחריותן של המבקשות לנזקי הקבלן, הנתבעת 3. זאת ועוד, הסעד התבקש הוא סעד של אכיפה להעמדת בית העומד בסטנדרט ראוי ולא תביעה לתשלום פיצויים, כפי שנעשה בתביעה הקודמת.

5.                  ההלכה היא כי מחיקת תביעה על הסף היא מהלך דרסטי, שיינקט במקרים חריגים בהם עולה מכתב התביעה בבירור, כי אין מקום להעתר לסעד המבוקש. בנסיבות בהן קיימת אפשרות אף אם היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שנתבע לאחר שיציג ראיותיו, אין מקום למחיקה על הסף (רע"א 359/06 מועין נ' פרג' פוסם בנבו, ניתן ביום 26/4/06);רע"א 4499/06 ים אילת בע"מ נ' פייס, פורסם בנבו, ניתן ביום 11/12/06). בהתאם לכך, בחנתי האם יש במסכת העובדתית והמשפטית שבכתב התביעה כדי לגבש עילת תביעה כנגד המבקשים ואם ניתן לקבוע כבר בשלב מקדמי זה, כי לא קיימת עילת תביעה לאור הליכים קודמים, או מחמת התיישנות כפי שטענו המבקשות.  

6.                  התיישנות: טענת ההתיישנות, טעונה בחינה עובדתית של טענות המשיבים בדבר גילוי הליקויים נשוא התביעה דנן רק בשנים 2006-2007 קרי: הרבה לאחר שהוגשה ונידונה התביעה בת.א. 2435/98. על המשיבים להוכיח כי עילת התביעה שיסודה, תרתי משמע, ביסודות הבנייה התגלתה להם כשיטתם, רק לאחר מתן הפסק בהליך הקודם ומבלי שהיה ידוע להם על אירוע הנזק ועל קשר הסיבתי בינו ובין מצב הבית. לאחר בחינת הראיות, ניתן יהיה להכריע בשאלת מועד גילוי אירוע הנזק בפועל והמועד בו ניתן היה לגלותו והקשר הסיבתי בין הליקוי לפעולות או מחדלים של המבקשות (ע"א 2242/03 אורה אברהם נ' עדנאן רשאד, פורסם בנבו, ניתן ביום 18/7/2005 ).

7.                  מעשה בית דין: תכליתו של מעשה בית דין, למנוע מבעלי דין לחזור ולהתדיין ביניהם בבתי המשפט, בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק דין סופי. בכך, יש כדי לייעל את הדיונים במערכת בתי המשפט ולמנוע כפל התדיינות והכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות ובוודאות המשפטית. בכך גם, יש כדי להגן על האינטרס של בעל דין ולמנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית המשפט, לשוב ולהטריד את יריבו באותו עניין. בנוסף לכך, יש במעשה בית דין, כדי למנוע טירחה של בעל דין לשמור על ראיותיו ולא לחשוש כי בעתיד, נכון לו מאבק משפטי נוסף (ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 8.9.2005, בפסקה 7).  הדוקטרינה של מעשה בית דין מתחלקת לשתיים: השתק עילה לפיו, פסק דין סופי שניתן לגופו של עניין מעניק לנתבע (או לחליפו) חסינות מפני תביעה נוספת של התובע (או חליפו) בגין אותה עילת תביעה. למושג "עילת תביעה" ניתנת משמעות רחבה במטרה להגשים את תכלית הכלל ולמנוע את הטרדת היריב בתביעות חוזרות בשל אותו מעשה. "השיקול שלא מן הדין להטריד את נתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה. משום כך לא רק שוני בסעד בשתי התביעות לא ימנע בהכרח יצירתו של השתק, אלא יש וההשתק קם ומונע התדיינות נוספת, אף כאשר בשתי התביעות מדובר בעילות שונות. המבחן הוא כאמור, אם נקבע ממצא שבעובדה; ואם מבקש תובע על בסיס אותה עובדה לתבוע שנית, ולו בעילה אחרת, כי גם אז דרכו תהא חסומה" (ע"א 303/79 אבני נ' גליקסמן, פד"י לה(1) עמ' 98). עניין אחר במעשה בית דין הוא השתק פלוגתה. לפיו, כאשר פלוגתה על רכיביה העובדתיים והמשפטיים, הוכרעה באופן פוזיטיבי בפסק דין סופי (במפורש או מכללא), ההכרעה היתה חיונית לתוצאה הסופית ולבעלי הדין "היה יומם" ביחס לאותה פלוגתה, יהיו בעלי הדין (או חליפיהם) מושתקים מלהתדיין לגביה שוב (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כ"ב(2) עמ' 583-585).

8.                  בעניינינו, לכאורה מדובר בסעדים שונים כגון: אכיפה לעומת פיצויים, אך אין בכך  כשלעצמו, כדי למנוע את קיומו של השתק עילה. יחד עם זאת, יש לקבוע אם לאור הרחבת מושג העילה יקבע ממצא שבעובדה שהוא שונה מהתביעה שקודמת. העובדה כי קיים לכאורה כשל ביסודות הבית לא היה ידוע למשיבים לשיטתם אלא החל משנת 2006 ולא היתה התדיינות עם המבקשות במסגרת התביעה הקודמת, בשאלת כשל ביסודות.

9.                  לצורך הכרעה בשאלת קיומו של מעשה בית דין, יש צורך בבחינה עובדתית שתכלול בין היתר, בירור של טענת המשיבים, על היעדר ידיעתם על ליקוי ביסודות הבית בזמנו וכפועל יוצא היעדר טענה שלהם כנגד ליקוי זה ואי בירורו במסגרת התביעה הקודמת. לא ניתן להכריע בשאלה זו, על פי כתבי הטענות ופסק הדין בתביעה הקודמת ויש לקיים ברור ענייני שטרם התקיים לכאורה בבחינת טענותיהם של המשיבים על ליקוי זה ועל מועד איתורו או שמא נידונו כלל הליקויים והמשיבים, מבקשים כשיטת המבקשים, לעשות מקצה שיפורים בהבאת ראיות שלא הובאו בתביעה הקודמת ולאחר מתן פסק דין, אף שהיה עליהם לידע על אותם ליקויים. מוקדם אם כן, להכריע  בשאלת קיומו של מעשה בית דין, בטרם נחקרו המומחים שהגישו את חוות דעתם בהליך הקודם ובטרם נשמעו ראיות על מועד גילוי הליקוי לכאורה, ביסודות. בקביעתי זו, אין משום הכרעה בשאלת קיומו של מעשה בית דין ושל התיישנות כי אם מתן הזדמנות למשיבים, להוכיח את טענותיהם בדבר הנסיבות והמועד בו התגלו להם הליקויים הניטענים.  

10.              תקנות 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 דנות בפיצול סעדים. בהתאם, נדרש כי התובענה תכיל מלוא הסעד, כאשר התובע רשאי לתבוע את כולם או מקצתם, אך אם לא תבע את כולם לא ניתן לתבוע לאחר מכן כל סעד שלא נתבע מלכתחילה. מטרת התקנות, לרכז את המחלוקות בין הצדדים במסגרת הליך אחד ולא לפצלו למספר הליכים נוספים, בכדי שהנתבע לא יוטרד מספר פעמים בשל אותו ענין עצמו. לפיכך, יש לבחון "אם יכול היה וחייב היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה בתובענה אחת..." (ע"א 527/80 שטורך - רגב מפעלי בניה ופתוח בעמ נ' מדינת ישראל, פד"י לח (4) עמ' 55).

11.                זהות העילות נבחנת לפי מהותן של העילות ולא על-פי צורתן, אך אין צורך שתהיה חפיפה מוחלטת בין העניינים הנדונים בשתי התביעות, כל עוד השאלה המהותית בשתיהן זהה, על-מנת שתיקבע זהות העילות [ע"א 259/83 אריה חברה לביטוח בעמ נ' סקום (ישראל) בע"מ, פד"י לט(4) עמ' 144-145). בעניינינו, הממצא העובדתי לכאורה בדבר כשל ביסודות, לא היה ידוע לכאורה למשיבים בעת שהוגשה התביעה ת.א 2435/98. לפיכך, לא היה בידי המשיבים לכאורה, לתבוע בגין עילה זו ולא היה בידם לחשוש לליקוי אחר שיוודע להם עליו, לאחר מתן הפסק. כפי שקבעתי לעיל, יש צורך לבחון עובדתית את מהות העילה בדבר יסודות הבניה של הבית ודבר זה, לא נעשה לכאורה במסגרת ההליך הקודם. לפיכך, לא ניתן לקבוע בוודאות בשלב זה, כי עסקינן בעילות תביעה זהות ושהמשיבים, לא מיצו את ההליכים כמתחייב בתביעה של מלוא הסעד הנדרש במסגרת התובענה הקודמת, אם וככל שיוכח כי לא ידעו ולא היה בידם לידע עובר להגשת התביעה הקודמת, על ליקוי ביסודות.

12.              בנסיבות אלו, דין הבקשה להידחות. הוצאות הבקשה יוכרעו לפי התוצאות במסגרת פסק הדין.

עותק יישלח לצדדים.

ניתנה היום,  ג' סיון  תשע"א,  3 ביוני 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: